מתנחלי שייח' באדר חזרו למערתכם וורשא! / הרב דרוקמן

על הכפר 'שייח' בדאר' שמעתם? טוף, אז בקצרה, ונחסוך לכם את הטירחה של החיפוש והגיגול;

1.

למה נזכרתי דווקא עכשיו בסיפור דלקמן – תבינו בהמשך;

לא מכבר השתתפתי ב'ערב התעוררות' מסויים. על בימת הנואמים ניצב רב-מצליף, שייסר בדברי מוסר את קהל הנוכחים, יהודים פשוטים ותמימים.

לפתע, נשמע צילצול של טלפון שבקע מכיסו של מאן דהו.

הרב הדרשן שקצר רוח היה, לא שלט ברוחו, והצליף בקנאותו באחד הנאספים שנחשד בעיניו כי הוא בעל הסמרטפון המנגן.

ברם, הטלפון, לא הירפה, והנה, שוב צילצולים טורדניים אשר מתחו עוד יותר את עצביו של הדובר.

קוראי היקרים, אתם מסתמא שואלים; "נו, מה היה בסוף?",
ובכן, הסוף היה מביך ביותר.
התברר בכלל, ש'הרב' דנן שכח קודם דרשתו לדומם את הסלולארי שלו עצמו, כך שהמוסיקה שהפריעה לדרשה בקעה מכיס מעילו של …הרב.

2.

על הכפר 'שייח' בדאר' שמעתם? טוף, אז בקצרה, ונחסוך לכם את הטירחה של החיפוש והגיגול;

פרט א:
שייח' באדר (בערבית: شيخ بدر ) היה כפר ערבי חקלאי במערב ירושלים, שנחרב במלחמת העצמאות.

פרט ב':
"בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ" פסק כי את הישוב עמונה יש לפנות. וכל כך למה? כי עמונה יושבת על קרקע ערבית.

פרט ג':
'היכל' הבג"צ בנוי על אדמות ..הכפר הערבי שייח' באדר. כן , זו עובדה.

פרט ד':
הישוב עמונה נבנה על אדמת טרשים שוממה, שלפתע נחשף, כי שמא ואולי וספק וספק ספיקא בן בנו של ספק ספיקא, היה איזה מחלול שבלול שירק לכיוון של אותה חלקת אדמה, וכך החליט שהשטח הזה שייך לאבו ראשיד הנין שלו.

וכמסקנה,

שופטי הבג"צ ,כאמור, מתנחלי שייח' באדר, שאין חולק בעולם שעד למלחמת השחרור היה זה כפר ערבי פעיל ושוקק חיים – מחליטים, ברוב הגינות ונאורות, כי מתנחלי עמונה הינם פולשים לאדמה לא להם.

צילצול הטלפון בוקע מכיסי שופטי הבג"צ, אבל את הישוב עמונה הם דנים ברותחין.

3.
.
במהלך השנים בו תקף הרבי מליובאוויטש את השותקים והאדישים נוכח החוק האומלל של "מיהו יהודי", אמר הרבי זי"ע כך (העבק מחוברת של 'הועד למען שלימות העם והארץ", אייר תש"ם);

"השתיקה…תירשם לחובתו של מי ששתק, שכן היה צריך לדפוק על השולחן ולהתעלף.
מסופר על 'החפץ חיים' שכאשר הייתה גזירה על השחיטה בפולין, ומשלחת שהשתדלה בדבר, חזרה בידיים ריקות – טען 'החפץ חיים' כלפי אנשי המשלחת, לאחר שהתברר שטענו את כל הטענות האפשריות, ולא העלו דבר; 'מדוע אם כן לא התעלפתם?
אילו התעלפתם הייתה זו הוכחה שהדבר נוגע לכם!' אף כאן….כיון שהדבר רציני – דרושה 'התעלפות'".

בזמן כתיבת שורות אלה, מדווחים לנו אוהבי ישראל של התקשורת, כי 'אנארכיסטים' מגלים התנגדות לפינוי בעמונה.
אגב, ובהחלט לא מפתיע, כי בפיגוע הדריסה שהתרחש לפני כשבועיים בזמן פינוי הישוב הבדואי בנגב, פינוי שהיה כרוך בפוגרום דמים ממש מצד המקומיים, לא שמענו אפילו פעם אחת לרפואה מאיזה שדרן את הכינוי 'אנרארכיסטים'. זה שמור רק למתנחלים.

4.
כן, ברוח סיפורו של הרבי אודות ה'חפץ חיים', לדידנו, מי ש'מתעלף' נוכח ביצוע פסיקתם של שופטי הבג"צ, מתנחלי שייח' באדר, אך מוכיח שהוא אדם נורמאלי, בעל חושים בריאים-איכפתיים.

הרה"ק בעל 'שפת אמת', כותב (בשם זקנו ה'חידושי הרי"ם') על הפסוק; "וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו", כי קודם שמת פרעה היו ישראל כל כך שרויים בגלות – עד כי לא הרגישו שהם בגלות. וזה שהתחילו להיאנח – זה מראה שהתחילה קצת גאולה.

כשמישהו, חלילה, לוקה באירוע מוחי, וכתוצאה מכך ידו הופכת למשותקת, והנה, כשרופא דוקר את היד המדולדלת באמצעות מחט, ובתגובה, החולה משמיע לפתע צריחה – זו בהחלט סיבה למסיבה. אם היד מגיבה, סימן הוא שמדובר באבר שהבריא ב"ה.

הם מכנים את הצעירים היקרים והאידיאליסטים שמתנגדים לפינוי בתואר 'אנארכאיזם', ואילו אנו רואים זאת כתגובה בריאה ואף מתבקשת נוכח שערוריה מבישה ונבזית שכזו.

5.

עוד הם מדברים, והנה זה בא, והנה, אנו קוראים ברגעים אלה;

"אומר ראש מועצת הכפר סילוואד (ממגישי ההתנגדות להעתקת עמונה לחלקות הסמוכות, מה שמכונה: 'מתווה עמונה');
'הפתרון היחיד למפוני עמונה, הוא לחזור לאירופה, המקום שממנו באו".

מסתמא, וברוח זאת, הוא יציע גם למתנחלי שייח' באדר – שופטי הג"צ לחזור לוורשא (והיחידי שיוכל להישאר כאן, הוא, שופט הבג"צ סלים ג'ובראן, יליד הארץ מדורות.

ועוד לא יבש הדיו מהשורות דלעיל, והנה אנו נתקלים כעת ממש תוך כדי הקלדת הטור –בידיעה מתפרצת שכותרתה; "בג"ץ (ברוב דעות) ביטל את מתווה עמונה".

ולנו לא נותר אלא לצעוק, יותר נכון; להתפוצץ מצעקה.
וכך, בהכרח להיזכר בדברי הרבי מליובאוויטש (ש"פ מקץ תשד"מ). נוכח שערוריית 'סאברה ושתילה';
"רואים במוחש שטבע האדם הוא – שכאשר חותכים בסכין את אצבעו הקטנה, צועק הוא מרוב כאב. וכאשר שואלים אותו; 'וכי חושב אתה שצעקה זו תמעיט את הכאב? – משיב בשלילה. הוא לא טיפש לחשוב שיוושע על ידי צעקתו…..אבל אעפ"כ, התגובה הראשונה שלו (ללא כל חשבון) היא – צעקה.
וטעם הדבר – מכיוון שמדובר אודות חתך שנעשה באצבעו שלו, הדבר כואב לו!".

יראתי בפצותי שיח להשחיל, כי שמא בקצב הרצחני הזה של האירועים כדאי אולי בכלל …לחייך, וכפי שציטט ר' מענדל פוטערפאס את אותו עגלון: "ואם אבכה זה יעזור לי?…".

צחוק בצד, ומעבר למחאה;
"ויאנחו בני ישראל..ויזעקו..ותעל שוועתם אל האלוקים"
– לזכות סוכ"ס לחזות באתחלתא דגאולה ובגאולה השלימה!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.