הויתור בחיי הנישואין • תובנה זוגית בפרשה • מאמר חובה

כמה פעמים אנחנו מוותרים ואחר כך… הרב ליאור סיבי במאמר המלמד על הויתור – הלכה למעשה

פ' ויגש – ויתור – הלכה למעשה

הרגע הגדול מגיע… יוסף מתגלה אל אחיו! וכך נאמר בתורה: "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו". וברש"י: "ראה אותם נסוגים לאחור, אמר: עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים, והראה להם שהוא מהול".

וצריך להבין: כיצד מהווה העובדה שיוסף מהול, ראיה לאחיו? הלא הוא עצמו גזר על כל המצרים למול עצמם?! ויותר מכך, אילו נניח שיש בכך ראיה, במה ביקש לנחם את אחיו? הלא כל חוסר הנעימות והבושה שהם חשו, היתה, מפני שסברו שהוא, אכן, יוסף?! אלא, מפרש הרב צבי זאב גולדברג זצ"ל בספרו "כרם צבי", שיוסף יכול היה כעת לנצל את מעמדו, ולנקום בהם על כל מה שעשו לו, אך אין זו דרכם של הנמולים היהודים, זרע אברהם יצחק ויעקב. היהודי יודע למחול ולוותר, וזה מה שרצה להראות להם יוסף.

במאמרנו זה נעסוק בנושא הויתור בחיי הנישואין ונלמד כיצד לוותר בחיי המשפחה מבלי להיפגע:
1) רווח: כל ויתור בטווח הקרוב נושא עימו רווח בטווח הרחוק. אם החלטנו לוותר לבן הזוג שלנו חשוב שנדגיש לעצמנו מה אנחנו הולכים להרוויח מכך בעתיד, וזה יקל עלינו לוותר. אם לדוגמא ויתרנו בעניין שקשור לילדים, נזכיר לעצמנו כי בעת שאנו עושים מה שהיינו מעדיפים שלא לעשות, אנו מרוויחים מכך במערכת הזוגית והרגשית. כשאנו מבינים שיש לנו רווחים אחרים, נוכל להשלים עם הויתור.

2) פרופורציה: כאשר אנו נדרשים לוותר, נזכיר לעצמנו שהוויתור הוא נקודתי ולזמן מוגבל. הרבה מחלוקות סביב עניין הויתור נגרמות כתוצאה מייחוס מימדים לא נכונים לויתור. "אם היא רוצה שאני אדבר פחות עם אמא שלי, זה אומר שבהמשך היא תרצה שאדבר פחות עם אחותי ואחר כך פחות עם חברים"… וכך אנחנו מפליגים אל מחוזות שבן הזוג כלל לא התכוון אליהם. אחרי פעולת "הוויתור" נמצא זמן מתאים על מנת לדבר על הדברים ולבחון אותם מחדש בהתאם לצרכים של שנינו.

3) חיוביות: לפעמים קשה לנו להחליט החלטות בגלל הדואליות (דו ערכיות) שבהחלטה. מצד אחד קיים הצורך שלנו, ומצד שני של בן זוגנו. אם החלטנו לוותר, כדאי לעשות זאת בלב שלם ולא עם פנים חמוצות שמעוררות רגשות אשם אצל בן הזוג. ננסה למצוא את החיובי שבויתור ולהפיק ממנו את התועלת המרבית על מנת שיהפוך להיות חוויה מהנה גם עבורנו. אם לדוגמא אנחנו צריכים להישאר אחר הצהריים עם הילדים, נקדיש עשר דקות לתכנן איך אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. נמצא שלושה דברים טובים שיכולים לצאת בעקבות הוויתור שלנו למען המערך הזוגי ובהם נתמקד על מנת להפוך אותו לחיובי גם בשבילנו.

4) פרשנות: נשנה את הפרשנות של המילה "ויתור" לאימון: אנחנו מתאמנים בלהיות סבלניים ורגישים יותר לזולת. נחליט לראות את הסיטואציה כהזדמנות לשיפור היכולות שלנו, ובמקום לפרש את הויתור כצורך הישרדותי נהפוך אותו לחוויה ממנפת. אם נתרכז בערך שהוויתור יכול להוסיף לאישיות שלנו נוכל אף לגייס אותו לעתים קרובות יותר.

5) מודעות: תחושת ההשלמה שלנו עם הויתור יכולה ללמד אותנו רבות על עצמנו, על הגבולות שלנו, על מה שאנו יכולים לעשות ועל מה שלא. תחושת הכאב שבויתור הינה לא פעם שכר לימוד שלנו על עצמנו ועל היכולות שלנו. ככל שאנו מודעים לעצמנו המערך הזוגי שלנו יהיה עמוק ומרומם יותר. נשתמש אם כן, בכל ויתור בלימוד ה"אני" שלנו, התבוננות שתיטיב עימנו ועם הזולת.

6) מעניק ולא מוותר: כשאדם מבין שהוא לא מוותר אלא מעניק, הוא בעצם נותן מתנה, ממילא לעולם הוא לא יתעייף! לדוגמא, כשהאישה רוצה לנסוע לשבת להוריה והבעל לא כל כך רוצה אך הוא מחליט לוותר, זה אופציה טובה אך יש אופציה טובה ממנה – להעניק! לבוא מתוך תחושה אני רוצה שאשתי תהנה ותשמח; נכון שקצת קשה לי, אך חשוב לי לתת לה הרגשה טובה.

או אם האשה יודעת, למשל, שלבעלה חשוב שכשהוא מגיע בליל שבת כל השולחן מוכן לקידוש, והיא צריכה מעט להתאמץ עבור זה, אך היא לא עושה זאת מתוך 'ויתור' או 'שלא יתעצבן', אלא מתוך תחושה של נתינה; אני מעניקה לבעלי את התחושה הטובה שכשהוא מגיע הכל ערוך ומסודר, ממילא תמיד יהיה לה חשק ושמחה להמשיך ולתת.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.